|
חיים הרצוג נולד
בי"א בתשרי תרע"ט, 17 בספטמבר 1918 בבלפסט, אירלנד. בן לרבנית שרה לבית
הילמן ולרבה של אירלנד, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, אשר כיהן כרב הראשי לארץ-ישראל
(משנת 1937) ולאחר מכן כרבה הראשי הראשון של מדינת ישראל (1948-1959).
לארץ הגיע בשנת 1935, למד בישיבת "מרכז הרב" ובישיבת
חברון. ב-1936 התגייס לשורות "ההגנה". בשנת 1938 יצא ללימודי משפטים
באנגליה באוניברסיטאות לונדון וקיימברידג'.
עם סיום לימודיו
(1942) התגייס לצבא הבריטי והוסמך לקצונה באקדמיה הצבאית "סאנדהרסט". במלחמת
העולם השנייה שירת כקצין מודיעין, השתתף בנחיתה בנורמנדי ונמנה עם הכוחות הראשונים
שנכנסו לגרמניה הנאצית. השתתף בשִחרור מחנה הריכוז ברגן-בלזן וכקצין מודיעין לקח
חלק בחקירת היינריך הימלר, מפקד האס. אס.
בשנת 1947, עם
שחרורו מהצבא הבריטי, שב לארץ והצטרף ליחידת המודיעין של "ההגנה".
מילא תפקידים שונים בתחום המודיעין ועמד
בראש-המחלקה לביטחון בסוכנות היהודית. עם הכרזת המדינה והקמת צה"ל הצטרף
לשורותיו ומילא תפקידי פיקוד ומטה. במלחמת
העצמאות שירת כקצין המבצעים והמודיעין של חטיבה שבע והשתתף בקרבות לפריצת הדרך
לירושלים. ביולי 1948 הטיל עליו דוד בן-גוריון את הקמת המודיעין הצבאי ואחר-כך עמד
בראשו. בתפקיד זה בנה והוביל הרצוג את הקמתו של חיל המודיעין.
בין השנים 1954-1950 כיהן כנספח צבאי בארצות-הברית. עם חזרתו שימש כמפקד חטיבת ירושלים (1957-1954)
ואחר-כך כראש-מטה פיקוד דרום (1959-1957). ב-1959 מונה שנית כראש-אגף המודיעין. השתחרר
מצה"ל ב-1962 בדרגת אלוף.
ב-28 במאי 1967,
בתקופת "ההמתנה" לפני פרוץ מלחמת ששת-הימים, החל הרצוג בשיחות פרשנות
יומיות ב"קול ישראל". שיחות אלו חיזקו את רוחו של הציבור בישראל ואת
ביטחונו. שידוריו זכו לתהודה רבה בעורף ובחזית והקנו לו שם ואמינות בציבור
הישראלי. עם תום המלחמה מונה כמושל צבאי ראשון של ירושלים המאוחדת ושל אזור הגדה
המערבית עד להקמת המנהל האזרחי. במלחמת יום-הכיפורים (1973) חזר ומילא תפקיד
הסברתי רב ערך. בפרשנותו השלווה והמלומדת, בקולו המוכר והבוטח שב והיה למרגיע
הלאומי, עודד את הציבור וחיזק את רוחו.
עם שחרורו מצה"ל (1962) ניהל חברות וכיהן כדירקטור בתאגידים עסקיים, כיושב-ראש מועצת
המנהלים של בית-ההוצאה לאור "כתר" ועוד. הרצוג היה שותף להקמת רפ"י
(1965) ובשנת 1972 הקים את משרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן.
ב- 1975 מונה
הרצוג כשגריר ישראל באו"ם והוצב בחזית הדיפלומטית. באותן שנים עמדה ישראל
בפני מתקפות אויביה, ושיאן - החלטת האו"ם המשווה את הציונות לגִזענות. נאומו באו"ם
ביום 10 בנובמבר 1975, יום השנה לאירועי "ליל הבדולח", היכה גלים בעולם
כולו. בהשוותו את ההחלטה לערך הנייר עליו היא כתובה קרע אותו קבל עם ועולם.
עם תום תקופת
כהונתו כשגריר באו"ם (1978), חזר לעסוק בתחומי המשפט והעסקים כמו גם בפעילות
פוליטית וציבורית בארץ ובעולם. הרצוג נבחר לכנסת העשירית (1981) ברשימת מפלגת
העבודה, בה כיהן עד להיבחרו לנשיאות המדינה.
ביום כ"ב
באייר תשמ"ג (5 במאי 1983) הושבע כנשיאה השישי של מדינת ישראל, תפקיד אותו
מילא במשך שתי תקופות כהונה בין השנים 1993-1983. בחירתו לתקופת כהונה שנייה
בפברואר 1988 הייתה בתמיכתם הגורפת של 116 חברי-כנסת.
ראייתו של חיים
הרצוג את הנשיאות הייתה ממלכתית. חדור אמונה בזכותו ההיסטורית של העם היהודי
למדינה ריבונית בארצו פעל לחיזוק ערכיה המוסריים והממלכתיים ולמהותה כמדינה דמוקרטית
המושתת על הרוח והמוסר היהודי. כמי שחווה את ימי המנדט, את מלחמת העולם השנייה ואת
מלחמת העצמאות, לא קיבל את מדינת ישראל כדבר המובן מאליו, כי אם כמשאת נפש, שיש
לעמול עבורה יום-יום על מנת להבטיח המשך קיומה.
כנשיא ראה את
מוסד הנשיאות כסמל לאחדות העם, כמוקד הזדהות וכביטוי לגאווה לאומית בארץ
ובקרב יהדות-העולם. מוסד המשכיל לבטא את רחשי לבו של העם על כל
עדותיו, לאומיו ואמונותיו. הרצוג פעל רבות לגישור בין הניגודים בחברה. כהונתו
התאפיינה במעורבות רבה בכל תחומי העשייה בישראל, תוך הבעת עמדה ציבורית כנה וגלויה
בנושאים שעמדו על סדר היום הציבורי, ביניהם: שינוי שיטת הבחירות והממשל, גזענות, יחסי
דתיים – לא דתיים, גישור בין עדות ישראל, קליטת עלייה, מיזוג אוכלוסיות מיעוטים
בחיים בישראל וסכסוכי עבודה במשק. כמו-כן פעל רבות להידוק הקשרים עם הפזורה
היהודית בעולם.
הכבוד לאדם
ולאזרח היו אבן פינה בפעילותו. קשוב היה לאזרחי המדינה בבית הנשיא ומחוצה לו, פתוח
להאזין לצורכיהם, למשאלותיהם ולמצוקותיהם, תוך שהוא נותן מענה לפתרון בעיותיהם.
ביצורה וחיזוקה
של הדמוקרטיה הישראלית היו נר לרגליו. בתקופת כהונתו התחלפו שש ממשלות וכיהנו
ארבעה ראשי-ממשלה (בגין, שמיר, פרס ורבין). מלאכת הטלת תפקיד הרכבת הממשלה בישראל על
חבר-כנסת איננה מן הקלות והפשוטות. שש פעמים נדרש לה, ובכולן ראה לנגד עיניו את
הצורך בהקמת ממשלה יציבה ובזמן קצר. כשחשש פן הכוחות והזרמים בחברה ובפוליטיקה
הישראלית מאיימים על המשך קיומה, לא היסם לקרוא לחברי-הכנסת ולומר: "הוו
דוגמא לאחרים במעשה ובדיבור, שיקדו על הנחלת ערכי הדמוקרטיה לעם כולו ושמרו מכל
משמר על עצמאותכם".
הרצוג האמין כי השאיפה לשלום
משותפת לכלל אזרחי ישראל, יהודים וערבים. הגשמת החזון הציוני לעולם לא תהא
שלמה, כל עוד לא ייכון שלום בארצנו. הדרכים להשגת השלום ודמותו של הסדר השלום
הרצוי, לגיטימי שתהיינה שנויות במחלוקת, כל עוד קיימים לבטים אמיתיים וחיפושי דרך
כעדות למהותו של עם-ישראל כעם שוחר שלום ואוהב שלום.
הרצוג הוזמן על-ידי
מדינות רבות לביקורים ממלכתיים, אותם ניצל כדי להביא את דבר ישראל בפני אומות-העולם,
להסברה ולקשר עם הקהילות היהודיות. נאם בפני בתי-מחוקקים, קיים מפגשים ואירועים
בהם זכה להוקרה ולהערכה רבה.
הרצוג כתב ספרים ומאמרים
רבים בתחום ההיסטוריה והפרשנות צבאית, בנושאים פוליטיים וציבוריים. כתביו פורסמו
בארץ ובעולם ותורגמו לשפות רבות. טרם פטירתו הספיק להשלים את ספרו האוטוביוגרפי
"דרך חיים".
הרצוג זכה להוקרות בינלאומיות ולתוארי "דוקטור כבוד" מאוניברסיטאות בארץ ובעולם. בשנת
1970 הוענק לו תואר "אביר האימפריה הבריטית" כהוקרה על פעילותו בקידום יחסי ישראל-בריטניה,
במיוחד בתחומי העסקים והתרבות.
בשנת 1947 נישא
לאורה לבית אמב"ש. לזוג הרצוג ארבעה ילדים: יואל, מיכאל, יצחק ורונית, נכדים
ונכדות.
חיים הרצוג נפטר בי' בניסן תשנ"ז (17 באפריל 1997).
|
 |
